פסק-דין בתיק עפ"ת 16434-04-12

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בת"א-יפו [כב' השופט אהרון האוזרמן], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות ובקלות ראש בניגוד לסעיפים 62(3), 62(2) לפקודת התעבורה ואחרות.

בפני בית משפט קמא באו ראיות שנערכה למערער בדיקת מכשיר הינשוף ונמצא שבכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו של המערער היו 480 מק"ג אלכוהול ובנוסף לכך באו בפניו ראיות נוספות להוכחת שכרותו של המערער, ראיות שאינן מדעיות, ובהן ריח אלכוהול חזק (ראה ת/6) שנדף מפיו, המערער הודה בשתיית שתי כוסות יין, המערער לא העיד שני עדי הגנה פוטנציאליים שיכלו להצביע על מועד השתייה שבה הודה המערער.

לאחר הרשעתו של המערער גזר לו בימ"ש קמא את עונשו ובהם, בעיקר, 24 חודשי פסילה בפועל, עונש פסילת המינימום לפי סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, ועונשים לא מכבידים אחרים, קנס של 1,200 ש"ח, פסילה מותנית ומאסר מותנה.

הערעור הוא על שני רכיבי פסק הדין.

לעניין הכרעת הדין אומר, שלא מצאתי להתערב בקביעות עובדה המבוססות, בין היתר, על ממצאי מהימנות של בית משפט קמא על כך שמכשיר הינשוף במקרה זה הופעל עפ"י הוראות היצרן והנחיות המשטרה, לא נכון הנאמר בערעור שלא הוכח שחלפו 15 דקות ממועד מעצרו של המערער ועד בדיקתו, כי הרי עפ"י ת/5 נעצר בשעה 01:10 ועפ"י ת/2 הבדיקה הראשונה נערכה בשעה 01:25, כלומר, כעבור 15 דקות.

אומר, שאף ללא ממצאי בדיקת הינשוף היה מקום להרשיע את המערער על סמך הראיות הנוספות, ובעיקר אפנה לדברי המערער עצמו באמרתו מיום המקרה, 21.10.07, ב- ת/5 ש' 23 אמר המערער: " פעם ראשונה ואחרונה שאני שותה בנהיגה". די באמירה זו (בצירוף דבר מה), לטעמי, כדי להרשיע את המערער בנהיגה בשכרות, בוודאי שאין הצדקה להיעתר לערעור על הכרעת הדין.

ובאשר לעונש, הרי עונש זה בוודאי אינו כזה שמוצדק שערכאת הערעור תתערב בו מחמת טעות קיצונית, גם הקנס נמוך, גם הפסילה היא פסילת מינימום ומשכך, הערעור, על שני חלקיו, נדחה.

המערער יפקיד את רישיון הנהיגה עד יום 21.05.12 במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א אייר תשע"ב, 03/05/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: